בשנת 1862 המציא המהנדס הבריטי גיבל את המאוורר הצנטריפוגלי, שהאימפלר והמעטפת שלו היו מעגלים קונצנטריים. המעטפת הייתה עשויה מלבנים, ואימפלר העץ השתמש בלהבים מעוקלים לאחור, ביעילות של כ-40% בלבד, המשמשים בעיקר לאוורור מוקשים.
בשנת 1880 תוכננו מעטפת נחושת ומאוורר צנטריפוגלי עם להבים מעוקלים לאחור לאוורור מכרה, והמבנה כבר היה די מתוחכם.
בשנת 1892, צרפת פיתחה את אוהד הזרימה הצולבת-; בשנת 1898, אירי עיצב את המאוורר הצנטריפוגלי מסוג Sirocco- עם להבים מעוקלים- קדימה, אשר אומץ באופן נרחב על ידי מדינות שונות; במאה ה-19, מאווררי זרימה צירית- כבר היו בשימוש באוורור מכרות ובתנורי פיצוץ בתעשיית המתכות, אבל הלחץ שלהם היה רק 100-300 Pa, והיעילות הייתה רק 15-25%, והוא לא התפתח במהירות עד לאחר שנות ה-40.
בשנת 1935, גרמניה השתמשה לראשונה במאווררי-איזולחץ זרימה צירית לאוורור דוודים וטיוטה מושרית; בשנת 1948, דנמרק ייצרה מאוורר זרימה צירית- עם להבים מתכווננים במהלך הפעולה; פותחו גם מאווררי זרימה צירית-סיבובית, מאווררי זרימה צירית-תאוצה מרידיונית, מאווררי זרימה מעורבת- ומאווררי זרימה צולבת-; בשנת 2002, מאווררים צנטריפוגליים חסיני פיצוץ- של סין היו בשימוש נרחב בתחומים כימיים, נפט, מכונות ועוד, וגם מאווררים צנטריפוגליים חסיני פיצוץ של צ'אנגלין דונג התפתחו. מאווררים צנטריפוגליים נמצאים בשימוש נפוץ בציוד ייצור עזר במפעלים לעיבוד אבן, המשמשים בעיקר במכשירי אוורור והסרת אבק. לדוגמא, קולטי אבק ציקלון וקולטי אבק שקיות בתהליכי חיתוך וטחינה של אבנים, כולם מצריכים שימוש במאווררים צנטריפוגליים להסרת אבק מאתר הייצור, הבטחת סביבת ייצור נקייה והגנה על בריאות היצרנים. מאווררים הם ציוד עתיר אנרגיה-, ושיעור החשמל הנצרך על ידי מאווררים צנטריפוגליים בעיבוד אבן הוא גדול יחסית. עם המחסור ההולך וגובר באנרגיה במדינה שלי והקידום והיישום של משטחי עבודה-גבוהים ובעלי יעילות-גבוהה, חיסכון באנרגיה והפחתת הצריכה הפכו לדאגה נפוצה עבור מפעלים לייצור אבן. מפעלי ייצור אבן רבים רואים בהפחתת צריכת החשמל של מאווררים משימה חשובה. מלבד שיפור היעילות של המאוורר עצמו, הגורם החשוב ביותר להפחתת צריכת החשמל של המאוורר הוא בחירה רציונלית של שיטת בקרת המאוורר. מכיוון שהעומס בייצור אבן משתנה כל הזמן עם דרישות התהליך, רוב המאווררים צריכים להתאים לעתים קרובות את קצב הזרימה שלהם בהתאם לעומס הציוד העיקרי. נכון לעכשיו, שיטות הבקרה-לחיסכון באנרגיה עבור מאווררים בארגונים לעיבוד אבן מיושנים יחסית, בדרך כלל באמצעות בקרת מצערת. בעת שימוש בקרת מצערת, קצב זרימת המאוורר מותאם בעיקר על ידי ויסות שסתומים או מצערת. כמות המצערת גדולה, לפעמים עולה על 50% בעומסים נמוכים. עקב הפסדי מצערת ופעולה מחוץ לאזור-היעילות הגבוהה, בזבוז אנרגיה חמור מאוד. עם זאת, על ידי התאמת מהירות המאוורר, ניתן לבטל הפסדי מצערת, והמאוורר תמיד יכול לפעול באזור היעילות הגבוהה- ובכך לחסוך משמעותית באנרגיה. התאמת מהירות המאוורר היא שיטה יעילה-לחסכון באנרגיה ומשקפת את המגמה הנוכחית בתעשיית חומרי הבניין.